יום ראשון, 25 בינואר 2009

סיפור סבתא שמעה

סבתי -שמעה זיידי(ז"ל) נולדה ב-1 לינואר 1929 בסמוך לחג החנוכה בכפר הסמוך לעיר "צנעא" שבתימן להוריה - סעדיה ושמעה אשרף.

צנעא היא בירת תימן ואחת הערים העתיקות ביותר בה, העיר שוכנת כ- 320 ק"מ צפונית לעדן, בגובה 2,200 מטרים מעל פני הים.

במשך מרבית תקופת ימי האיסלאם שלטו "הזיידים" (שם משפחתו של סבי- יחיאל) בצנעא ובאזורים הפנימיים של תימן.

צנעא:

From תמונות לעבודת שורשים


משמעות השם "שמעה" הוא נר, בתימן נהגו לקרוא לילדים בשמות הוריהם ולחתן את הבנות בגיל צעיר מאוד. בגיל 14 סבתא שמעה התחתנה על ידי שידוך עם סבי - יחיאל זיידי, שהיה בוגר ממנה ב-9 שנים.

סבי יחיאל וסבתי שמעה:

From סיפור משפחות חיים, זיידי ואשרף


היהודים בתימן ניהלו וקיימו את דרכם על - פי תורת ישראל, הם הצטיינו בתפילה קפדנית ושמירה מדויקת על נוסחים עתיקים וקדומים של ספרי חז"ל וחכמי ישראל, וסבלו מרדיפות של המוסלמים.

בשנת 1921 נחקק חוק שלפיו חויב כל ילד יהודי יתום להמיר את דתו ולחיות כמוסלמי.

אחיין של סבי יחיאל (ז"ל) התייתם מהוריו בגיל צעיר מאוד, בשל היותו יתום ובגלל אותו חוק נחטף ע"י המוסלמים וגדל והתחנך לפי הדת המוסלמית, ולמרות ניסיונות לאתרו הוא לא נמצא עד היום.

היהודים שבתימן עשו ככל שביכולתם כדי להציל ילדים כאלה, הם אמצו אותם למשפחתם או שהבריחו אותם אל עדן (עיר נמל בתימן) ומשם לישראל.

סבא של סבתי היה אב בית דין ועסק בדיינות, בנו סעיד (אבא של סבתי שמעה) היה רב מופלג בתורה, הוא ידע את התורה בע"פ ולימד תלמידים בבית מדרש ללא ספרים, וכאשר הגיע לארץ בנה וניהל בית כנסת עד ליום מותו.

הילדים בתימן למדו אצל ה"מורי" שהיה האחראי על לימוד התורה לתלמידים.

לפי החינוך התימני, הילד, עוד לפני שהגיע לגיל בר -מצווה היה חלק מעולם המבוגרים ולמד תורה, וכן גם הבנות היו מסייעות בעבודות הבית- בבישול ובניקיון, ועסקו גם ברקמה ותפירה.

רוב היהודים היו בעלי מלאכה, הם עסקו בעיקר כאורגים ונגרים והעשירים שביניהם היו צורפי כסף, וביניהם היו גם רוכלים שסובבו ברחבי תימן.

על יהודי תימן נאסר לעסוק באותה העבודה של המוסלמים, להתנהג אליהם בכבוד ולפנות להם מעבר.

סבי יחיאל (ז"ל) עסק במסחר והייתה לו חנות תבלינים, פיצוחים ופירות יבשים,וסבתי שמעה (ז"ל) הייתה אופה פיתות בטאבון והייתה עוזרת גם לבעלה (סבי- יחיאל) למכור תבלינים בחנות למסחר שהייתה ברשותם.

כעבור שנתיים- בגיל 16 ילדה סבתי את בנה "אברהם", בתקופה זו החלו להתכונן לקראת העלייה לארץ ישראל.

בשנת 1948 שלט בתימן "אימאם- אחמד" והיהודים חיו בתקופה זו עם הערבים בשיתוף פעולה מלא, הם עסקו במסחר (כמו: צורפות, מסחר במזון ועוד...) והייתה ביניהם אחווה ועזרה.

בדצמבר 1949 עלו סבי, סבתי וכל משפחתם לארץ ישראל- מה שנקרא "מבצע על כנפי נשרים", הם עברו את הגבול לעדן והועלו לארץ ישראל במטוסים,במבצע זה עלו כ-50,000 יהודי תימן ברכבת אווירית מהעיר עדן ע"י מדינת ישראל שיצאה לעזרתם בארגון מבצעי הצלה ועלייה ארצה, שם המבצע לקוח מספר שמות, פרק יט', פסוק ד' שם נאמר: "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי…". ומכונה גם בשם "מרבד הקסמים".

"מבצע על כנפי נשרים":

From סיפור משפחות חיים, זיידי ואשרף

בדרכם מתימן נפטר בנה אברהם ממחלה והם קברו אותו בדרכם לישראל, אירוע זה השפיע מאוד על התחושה של סבתי -שמעה בעלייתה לארץ ישראל וזה בנוסף לקליטתם במעברה.

כשהגיעו לארץ ישראל שהו מספר חודשים במחנה "עין שמר"- קיבוץ באזור מנשה ליד המושבה פרדס חנה-כרכור, ולאחר מכן עברו לעיר "רחובות".

מחנה "עין שמר":

From תמונות לעבודת שורשים


עם השנים נולדו לסבתי שמעה(ז"ל) ילדים נוספים והזמן עשה את שלו והיא השתלבה בחיי החברה הישראלית, למדה עברית באולפן שברחובות וניהלה את משק הבית.

המשפחה הייתה לה ערך עליון, היא הייתה מקור החום, האהבה והביטחון למשפחתה ואצלה התרכזה המשפחה בחגים ובשבתות.

היא וויתרה על שאיפותיה- הכל למען משפחתה, ונפטרה בנובמבר 2007.

אין תגובות:

פרסום תגובה